<h1>רי"ץ גיאת הלכ' יו"כ</h1>
<h2>דף כג:</h2>
ואמר מר רב עמרם יש שעושין כן שעומד שליח צבור בלילי יוה"כ ואומר כך כל נדרים ואסורים וחרמים ושבועות וקיומים שנדרנו ושאסרנו ושהחרמנו ושנשבענו ושקיימנו על נפשנו בשבועה מיום צום הכפורים שעבר עד יום צום הכפורים הזה הבא עלינו בכלם חזרנו ובאנו לפני אבינו שבשמים. אם נדר נדרנו אין כאן נדר אם אסר אסרנו אין כאן איסור אם חרם החרמנו אין כאן חרם אם שבועה נשבענו אין כאן שבועה אם קיום קיימנו אין כאן קיום. בטל הנדר מעקרו בטל האסר מעקרו בטל החרם מעקרו בטלה השבועה מעקרה בטל הקיום מעקרו אין כאן לא נדר ולא אסר ולא חרם ולא שבועה ולא קיום אבל יש כאן מחילה סליחה וכפרה לפני אבינו שבשמים ככתוב בתורתך (במדבר ט"ו) ונסלח לכל עדת בני ישראל וגו'. וכן אמר רבינו סעדיה נמי אלא שאמר בסוף דברים וכי תקון רבנן לומר כל נדרים לעדה ששגגה ואסרה אסר על (נעשה) [נפשה] בבה"כ כגון נדרי אונסים ושגגת צבור כדכתיב (ויקרא ד') ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר אבל מי שנשבע כל השנה כולה להתיר שבועתו ולבטלה לא. ואמר מר רב נטרונאי אין נוהגין לא בשתי ישיבות ולא בכל מקום להתיר נדרים לא בראש השנה ולא ביום הכפורים אלא ששמענו שבשאר ארצות אומרים כל נדרים ואסרים אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מרבותינו. ואנו אומרין דהתרת נדרים ושבועות כסדר הזה וכל' הזה לא שמענו ולא למדנו. ובנדרים (כג:) גרסינן הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה כולה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור כל השנה כולה הרי הוא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. ומקשינן אי זכור בשעת הנדר עקריה לתנאיה וקיימיה לנדריה אמר אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר. רבא אמר כגון דאתני בראש השנה ולא ידע ממאי אתני וקא נדר ונזכר בשעת הנדר דאתני ואמר בשעת נדרו שעל דעת ראשונה אני נודר בטל תנאו וקיים נדרו. רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא א"ל (תני) [תנא] מסתים לה סתומי כדי שלא ינהגו בו קלות ראש בנדרים ואת דרשת ליה בפרקא הא למדת שאפילו למאן דתני (דאתני) מעקרא לא סבר רבא לאורוייה כל שכן נדרים ושבועות שעברו כבר שאין מתירין ואין מורין להיתר ומה מועלת התרה למי שמתנה לאחר נדרו שיהא בטל הלכך אין אנו סוברין ולא נוהגין ועושין כן. ואמר מר רב האיי בר מר רב נחשון דהלכה כרבא דמחמיר והוה ליה בתראה לפיכך אין אנו עושין כמשנה זו ואין אנו מפירין נדרים ולא נוהגים להפר בין בראש השנה בין ביום הכפורים ולא שמענו מרבותינו שהיו נוהגין בזה כל עקר אף אתם החמירו כמותינו ואל תשנו ממנהג הישיבות.
